פסק-דין בתיק ת"א 22130-07

פסק הדין ניתן בתביעה כספית על סך של 662,704 שהגישו התובעים נגד הנתבעת.

על פי כתב התביעה, התובעים 2 ו- 3 שהינם הוריו של התובע 1, התקשרו עם הנתבעת לשם ייצוג  התובע 1 בערעור על פסק דין פלילי אשר ניתן כנגדו שעל פיו הורשע ברצח ונגזר עליו עונש של מאסר עולם. לטענת התובעים, הנתבעת התרשלה בטיפול בתיק, וזאת בעיקר בכך שגרמה לכך שהדיון הראשון בערעור התקיים כארבע שנים לאחר המועד המקורי שנקבע ליום 6/1/03. בכתב התביעה מתואר כיצד קיבלה הנתבעת את הייצוג בחודש יוני 2002, והחל מאותו מועד הגישה בקשות שונות ורבות לדחיית מועד הדיון, בין היתר בטענה לניהול הליכי מו"מ בין הצדדים, וכן מטעמים נוספים לרבות חג החנוכה המתקרב, עומס עבודה והארכת חופשת לידה, כאשר נטען כי בעקבות כך נדחה הדיון פעמים רבות עד שנקבע בסופו של דבר ליום 30/10/06. עוד טענו התובעים כי רק בשנת 2005 הסתבר להם שפרט לשיחה טלפונית אחת לא ניהלה הנתבעת כל מו"מ עם הפרקליטות לגופו של התיק. כן נטען כי על אף הדרישות החוזרות ונשנות של התובע 1 להיפגש עם הנתבעת ולדון בתיק, כמעט שלא הגיעה הנתבעת לפגישות עם התובע 1 בבתי הכלא השונים ולא שוחחה עימו באופן רציף, כאשר למעשה בין השנים 2003 עד 2005 היה נתק ביניהם.

מכתב התביעה עולה כי בתחילת שנת 2006 הודיע התובע 1 לנתבעת על רצונו להפסיק את מינויה כבאת כוחו וביקש כי תשיב לתובעים 2-3 את הכספים ששילמו בגין שכר טרחה, אולם הנתבעת השיבה שאין בכוונתה לעשות כן. כן עולה מכתב התביעה כי בחודש מאי 2006 מינה התובע את עו"ד משה מרוז לייצגו בערעור במקום הנתבעת, וכבר בסמוך לאחר הדיון הראשון בערעור שהתקיים ביום 30/10/06 הסכימו הצדדים על הסדר טיעון אשר אושר וניתן לו תוקף של פסק דין ביום 7/12/06 שלפיו עבירת הרצח הומרה לעבירת הריגה והעונש הופחת ממאסר עולם ל- 16 שנות מאסר.

לגבי הנזק, נטען כי כתוצאה מדחיית מועד שמיעת הערעור לא נקצב עונשו של התובע 1, ולכן לפי סעיף 2(ב) פרק 4 לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מ' 04.40.00 נמנעה מהתובע 1 כל זכות לקבל חופשה, כאשר אלמלא רשלנותה של הנתבעת יכול היה לצאת לחופשה כבר בחודש ינואר 2005. כן נטען כי היות שהתובע 1 והתובעת 4 הינם בני זוג לא נשואים, סירבה רשות בתי הסוהר לאפשר להם התייחדות, ולפיכך נמנעה מהם לחלוטין ולכל הפחות במשך שנתיים היכולת לקיים יחסי אישות והזכות להביא ילדים לעולם. בעניין זה הוסיפו וטענו התובעים כי לנוכח גידול שהתגלה ברחמה של התובעת 4 בשנת 2006, אף אם תצליח התובעת 4 להיכנס להריון בעתיד, יהיה זה הריון בסיכון גבוה, וכאב זה היה נחסך מהתובעים לולא רשלנותה של הנתבעת. באשר לתובעים 2 ו- 3, נטען כי מדובר באנשים מבוגרים אשר נאלצו להגיע עד באר שבע כדי לבקר את התובע 1, ולולא רשלנותה של הנתבעת היה בידיהם לראות את בנם יוצא לחופשות מחוץ לכותלי הכלא. הנזק בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים 1 ו- 4 כמפורט לעיל הועמד על סך של 200,000 ש"ח לכל אחד ואילו הנזק בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים 2 ו- 3 הועמד על סך של 100,000 ש"ח לכל אחד. כן נטען כי התובעים זכאים להשבת הסכום ששולם לנתבעת בגין שכר טרחה בסך של 50,000 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום התשלום ועד למועד הגשת התביעה, ובסך הכול 62,704 ש"ח.

בכתב ההגנה נטען בין היתר כי האופן שבו נוהל התיק על ידי הנתבעת היה חלק מטקטיקה מכוונת שננקטה בידיעתו ובהסכמתו של התובע 1, אשר לא זו בלבד שלא גרמה לו כל נזק אלא אפשרה בסופו של הליך את סיומו של התיק בהסדר טיעון - דבר שלא היה בשל בעת העברת התיק לידי הנתבעת. על פי כתב ההגנה, לאחר שקיבלה הנתבעת את התיק לטיפולה, נזקקה לזמן נוסף בכדי לקבל, לאסוף ולאתר את הראיות, ולאחר מכן היה עליה ללמוד את החומר ולגבש את דרכי פעולתה. כן נטען כי הנתבעת העריכה שסיכויי הערעור אינם גבוהים ולכן יש לעשות כל מאמץ להגיע להסדר טיעון, אולם הפרקליטות הביעה עמדה נוקשה ביותר בעניין, ובנסיבות אלה סברה הנתבעת כי מן הראוי שלא לדחוק בפרקליטות מתוך הנחה שחלוף הזמן יאפשר הגעה לעסקת טיעון נוחה. בהקשר זה נטען כי הנתבעת הבהירה לתובע 1 את שיקוליה, והתובע 1 נתן את הסכמתו לדרך ניהול הערעור. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, מפסק הדין של בית המשפט העליון אשר אישר בלב כבד את הסדר הטיעון עולה כי אילו היה הערעור נשמע לגופו של עניין לא היה לו שום סיכוי להתקבל, וזאת גם לנוכח "חומר החקירה החדש" שאותו ביקשה הנתבעת לקבל מהפרקליטות בשלבים מוקדמים של הטיפול בתיק, אך הגיע לידיה רק ביום 26/6/05.

עוד עולה מכתב ההגנה כי בראשית שנת 2005 חלתה הנתבעת, ובמהלך תקופה של כשנה תפקדה באופן חלקי בלבד, כאשר בשלב מסוים במהלך התקופה הנ"ל פנתה לכל לקוחותיה לרבות התובע 1, הבהירה להם את מצבה, והותירה בידם את ההחלטה אם להמתין להחלמתה או להעביר את המשך הטיפול לידי עו"ד אחר, והתובע 1 בחר להמשיך בטיפול. הנתבעת לא הכחישה כי התובע 1 ביקש להעביר את הייצוג לעו"ד אחר במועד מאוחר יותר, בתחילת שנת 2006, אך טענה כי באותה עת התנצל והסביר כי הוא נאלץ לעשות זאת לדרישתה של התובעת 4.

באשר לנזק, נטען כי אף שלא נקצב עונשו של התובע 1 היה באפשרותו לפנות אל השר לביטחון הפנים לצורך קבלת חופשה. כן נטען כי הזכות לחופשה מותנית בתנאים נוספים אשר התובע 1 כלל לא טען כי התקיימו, ולכן הוא מנוע מלהוכיחם. לגבי הטענה למניעת זכות ההתייחדות של התובע 1 עם התובעת 4, נטען כי התובעים הסתירו מבית המשפט את העובדה שבמועדים הרלוונטיים הייתה התובעת 4 נשואה לאחר, ולכן התובעים 1 ו- 4 אינם יכולים להישמע בטענה שבאותה תקופה נמנע מהם להביא ילד משותף לעולם.  

לגבי שכר הטרחה נטען כי התובעים אינם זכאים להחזר כלשהו, שכן הנתבעת ביצעה את עבודתה לפי המוסכם, ובהמשך לא אפשר התובע 1 לנתבעת להשלים את עבודתה והורה לה להפסיק את הייצוג. בנוסף נטען כי הנתבעת אמנם קיבלה את מלוא שכר הטרחה שעליו סוכם בגין הטיפול בערעור, אך התובע 1 נותר חייב לה שכר טרחה בעניינים נוספים שבהם טיפלה עבורו, לרבות שכר טרחה בסך של 2,500$ בגין טיפול בעתירה מנהלית.

ב"כ התובעים הגישה תצהירי עדות ראשית של כל אחד מהתובעים - תצהירים שהינם זהים בעיקרם. כמו כן הוגש תצהיר עדות ראשית של אחותו של התובע 1, הגב' טטיאנה איידלברג. התובעת 2 ובתה טטיאנה התייחסו בתצהיריהן בין היתר לפגישה שהתקיימה בינן לבין הנתבעת במשרדה, בחודש יוני 2002 או בסמוך לכך, והצהירו כי בפגישה זו הציגה להן הנתבעת מצג מבטיח שלפיו תדאג להגשת כתב ערעור מתוקן שיכלול את הראיות הנוספות ויתקבל בוודאות מוחלטת, וזאת לאור ניסיונה המקצועי של הנתבעת אשר הצליחה בעברה בערעורים דומים בנסיבות דומות.

ב"כ הנתבעת הגיש חמישה תצהירי עדות ראשית: תצהירה של הנתבעת עצמה ותצהירים נוספים של עו"ד צפריר יגור, עו"ד עזר מבורך, עו"ד זהר משה והגב' לילית שעשוע.

הנתבעת חזרה בתצהיר עדותה הראשית על הטענות בכתב ההגנה וכן הצהירה, בין היתר, כי לאחר ששולם שכר טרחתה בדקה בתחילה האם יש טעם בתיקון הודעת הערעור והגיעה למסקנה שאין בכך צורך. עוד הצהירה הנתבעת כי תוך כדי לימוד התיק התברר לה שחסר חומר ראייתי אשר יכול להוות מפתח להשגת עסקת טיעון, ולכן הגישה בקשה לדחיית מועד הדיון לצורך עיון בחומר הראיות החסר אשר הגיע למשרדה רק ביום 26/6/05. על פי תצהירה של הנתבעת, הנסיבות שבהן קיפח התובע את חייו של אדם אחר היו מזעזעות למדי, והסיכוי שבית המשפט העליון היה מקבל את הערעור או מאשר עסקת טיעון שנעשתה בשלבים מוקדמים לאחר קבלת ייצוגה של הנתבעת היו קלושים ביותר. לפיכך הצהירה הנתבעת כי האסטרטגיה המשפטית שבה בחרה הייתה לנהל מו"מ עם הפרקליטות ולהשתמש בחומר הראיות שלא התקבל כקלף מיקוח, כאשר לתובע 1 הייתה ידועה האסטרטגיה והיה ברור לו כי הטיפול יימשך זמן רב. הנתבעת מתייחסת בתצהירה לשיחות שקיימה עם הפרקליטות ולעמדתה בנוגע לעסקת טיעון במועדים שונים במהלך המו"מ, כשלדבריה ביום 20/12/03 הודיע עו"ד איינפלד כי הפרקליטות דחתה את ההצעה להפוך את התיק להריגה.

כמו כן עולה מתצהירה של הנתבעת כי בחודש מרץ 2005 אושפזה בבית חולים לאחר שהתמוטטה במהלך דיון, בחודש אפריל התגלה אצלה גידול סרטני ובתחילת חודש מאי נותחה ולאחר מכן היה עליה לעבור טיפולים רפואיים נוספים. על פי תצהירה של הנתבעת, באחת ההפוגות בטיפול בסביבות חודש ספטמבר נפגשה עם התובע 1 בכלא איילון יחד עם מתמחה ממשרדה בשם זוהר משה והודיעה לו כי בשל מחלתה יש לו אפשרות להחליף ייצוג, אך התובע 1 ביקש מהנתבעת להמשיך לייצגו.

בנוסף עולה מתצהירה של הנתבעת כי טיפלה עבור התובע 1 בבעיות נוספות שהיו קשורות למאסרו, והגישה עבורו בקשות להעבירו לאגפים אחרים בכלא ולאחר מכן גם בקשות להעבירו לכלא אחר, אף שטיפול זה לא היה קשור לייצוג בערעור ולשכר הטרחה שקיבלה הנתבעת.

על פי תצהירה של הנתבעת, התובע 1 פנה אליה במהלך חודש נובמבר 2005 וסיפר כי יש לו חברה חדשה, התובעת 4, אשר הוא מעוניין להתייחד עימה והנתבעת הפנתה אותם לעו"ד אחר העוסקת בתחום דיני האישות. כן הוצהר כי התובעת 4 התקשרה והגיעה למשרדה של הנתבעת, איימה עליה וצעקה עליה, ולאחר שקיבלה הנתבעת מבית המשפט הודעה על דחיית הדיון מיום 27/3/06 ליום 30/10/06 הגיעו למשרדה התובעת 4 ואחותו של התובע 1, כאשר התובעת 4 התנהגה בגסות רוח, קיללה ודרשה את מלוא הסכום ששולם בגין הייצוג, עד שלבסוף התבקשה לעזוב את המשרד. לאחר פגישה זו, כך הוצהר, נפגשה הנתבעת יחד עם עו"ד צפריר יגור ממשרדה עם התובע 1 בכלא רימונים, ובפגישה זו התנצל התובע 1 וביקש מהנתבעת להעביר את התיק לעו"ד מרוז, לבקשת משפחתו.   

מתצהירו של עו"ד יגור עולה כי החל מחודש יוני 2002 בעת שהתמחה אצל הנתבעת, ואף לאחר חזרתו למשרדה של הנתבעת כעו"ד החל מחודש מאי 2003, עסק בין היתר בעניינו של התובע 1. עו"ד יגור הצהיר כי עבר על הפרוטוקולים בתיק והיה שותף לאיתור ומעקב אחר פסיקה בנקודות שעליהן התבסס הערעור שהן עניין השכרות והכוונה המיוחדת, כשלדבריו לימוד התיק, הכנתו והטיפול בו הצריכו השקעת זמן מרובה.

על פי תצהירו של עו"ד יגור, לאחר לימוד התיק התחוור שחומר המרפאה מבית המעצר באריאל חסר, אף שבית משפט קמא הורה לתביעה להמציאו, ולכן פנה משרדה של הנתבעת וביקש את החומר מפרקליטות המדינה, כאשר עו"ד יגור עצמו היה בקשר עם הפרקליטות בעניין החומר החסר ולצורך ניסיונות לתיאום פגישת מו"מ. מהתצהיר עולה כי הטקטיקה בניהול הערעור הייתה התמקדות בראיות החסרות כדי להגיע להסדר בתיק, אולם בשיחה שהתקיימה עם הפרקליטות היה ברור כי "תעמוד על הרגליים האחוריות" ולא תסכים להפחית מחומרת העבירה כל עוד לא תשוכנע כי חומר המרפאה צריך להוביל להפחתת חומרת העבירה, ולכן היה ברור שרצוי שיחלוף זמן כך שהעניין "יתקרר", ובמקביל ינוהל קשר שוטף עם הפרקליטות במטרה ליצור את התנאים למו"מ מוצלח. בהקשר זה הוצהר כי בחלוף הזמן עורכי דין מתחלפים, וגישת הפרקליטות בעניין מסוים יכולה להשתנות - דבר שהיה ידוע לתובע והוא אישר אותו. עו"ד יגור הזכיר בתצהירו ערעור אחר שבו טיפלה הנתבעת בעניינו של מר איוון פופוב אשר לדבריו בסופו של דבר ולאחר מאבק של 6 שנים לא נידון למאסר עולם אלא הורשע בהריגה ונידון ל- 16 שנות מאשר בלבד. 

עוד עולה מהתצהיר כי בעת שהתיק היה בטיפול משרדה של הנתבעת שוחח עו"ד יגור עם התובע 1 טלפונית מספר פעמים לגבי בעיות שהיו לו בכלא ואף שוחח עם הפרקליטות ועם השב"ס בעניינים אלה, כאשר בכל אותה התקופה לא העלה התובע טענות כלשהן בעניין הייצוג והדחיות או כל טענה אחרת, ואף נראה כי שררו בינו לבין הנתבעת יחסים טובים של פרקליטה ולקוח. כן הוצהר כי התובע 1 מעולם לא ביקש לסיים את התיק במהרה ולא העלה בקשות כלשהן בהקשר זה.

בנוסף הצהיר עו"ד יגור כי בסוף שנת 2005 החלה להגיע למשרד התובעת 4 אשר התנהגה בגסות רוח, קיללה, צעקה ואיימה על הנתבעת, אשר ביקשה שהתובע 1 בלבד יתקשר אליה בקשר לטיפול בתיק. כן אישר עו"ד יגור בתצהירו כי אכן הלך יחד עם הנתבעת לבקר את התובע 1 בכלא רימונים, ובשיחה זו התנצל התובע 1 וציין כי אין לו טענות כלשהן כלפי הנתבעת, אך חברתו התובעת 4 לוחצת עליו שיעביר את התיק לעו"ד מרוז ולכן הוא נאלץ לעשות כן.

עו"ד עזר מבורך הצהיר כי במהלך השנים היה שותף במשרדה של הנתבעת, ותמך בתצהירו בדבריה של הנתבעת כי בחודש מרץ 2005 אושפזה בבית חולים, ובהמשך התברר כי חלתה במחלה קשה ונאלצה לעבור ניתוח. על פי תצהירו של עו"ד מבורך, בשל מחלתה של הנתבעת נוצר קשר עם לקוחותיה הנתבעת, לעיתים באמצעות פניה של הנתבעת עצמה ולעיתים באמצעות עו"ד מבורך או מי מעובדי המשרד, ונמסר ללקוחות כי בשל מחלתה של הנתבעת הדיון בעניינם יידחה, כאשר  ניתנה להם האפשרות להעביר את התיק לטיפולו של עו"ד מבורך. עוד עולה מהתצהיר כי כשחזרה הנתבעת מביקור אצל התובע 1 בכלא, אמרה לעו"ד מבורך שהתובע 1 כמו מירב הלקוחות החליט להשאיר את הטיפול המשפטי אצלה.